זכור ושמור, שער ראשון; שבת ורגלים; זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, פרק רביעי; חג השבועות; חג חקלאי עם כפל משמעות י׳

1
לכאורה, אם כן, ניצב חג השבועות =הקציר = הביכורים לבדו כחג טבעי-חקלאי-ארץ ישראלי, שאין לו שום משמעות היסטורית, וכל ההצמדה של 'זמן מתן תורתנו' לחג השבועות החקלאי מופיעה רק בעולמם של חז"ל, אשר פירשו את פסוקי מעמד הר סיני בהתאמה לזמנו של החג. לכאורה אימצו חז"ל את הקו שנקטה התורה בנוגע לשני הרגלים האחרים, ויצקו גם בו משמעות היסטורית, במקביל למשמעות החקלאית.